כיצד יכולה פרזנטציה לעזור לאנשים להפוך למתקשרים טובים עם הסביבה?
מהו סוד הריתוק?
מה הופך אנשים מסוימים למתקשרים טובים יותר מאחרים?
איך נוצר מצב לפיו אצל שני אנשים בעלי אותם נתוני פתיחה המסרים נראים ונשמעים אחרת לגמרי? אחד מצליח לשכנע את קהל השומעים ולהעביר את מסריו בצורה חווייתית ומרתקת ואילו אצל השני הדברים נשמעים משעממים ומשמימים? האם הדבר נובע מאופי מולד ומאספקטים אישיותיים?
לא אחת בהקשר זה אנו שומעים את המשפט: “יש לו את זה…”או שאולי יש פה דבר מה נרכש?
שאלה רלוונטית נוספת היא האם בעל ידע רחב ככל שיהיה, יש את היכולת להעביר ידע? ישנם כאלה ה”מתבוססים” בידע ובכל זאת אין הדבר מוקרן החוצה ועובר לקהל.
האופי המולד או האספקטים האישיותיים הם רק חלק ממה שנדרש על מנת להיות פרזנטור בלתי נשכח. פרזנטציה מנצחת היא כישור נרכש כאשר החלק הגדול ביותר מתרכז בסיגול מיומנויות ההגשה והתאמתן לקהלי יעד שונים.
היכולת לבנות ולהגיש פרזנטציה מתעצמת על ידי הכוונה והרבה מאוד תרגול. דומה הדבר להפעלת שריר שככל שאנו מתאמנים יותר, מסת השריר גדלה והוא מאפשר לנו גמישות תנועתי שלא הייתה לנו קודם לכן.
החיים בעידן המודרני מציבים אתגרים חדשים בפני הפרזנטור ויותר מתמיד.
דווקא פלאי הפירוטכניקה שלדעת רבים (וטעות בידם) הופכים פרזנטציה ל”קלי קלות” כיוון שיש מצגות אז מה יכול להיות יותר קל מזה?, הופכים לגורמים מעכבים, מכיוון שבמקרים רבים הפרזנטור משתעבד לטכנולוגיה. הוא סומך לחלוטין על המצגת שתעשה עבורו את העבודה במקום לזכור את הנתון הבסיסי-שימוש במצגת אמורה להיות אמצעי לוויזואליזציה של מסרים מורכבים ואינה תחליף למגע ישיר עם הקהל.
דוגמה מצוינת לכך מהשטח – במסגרת כנס בנושא שיווק ומיתוג בו נכחתי ושהתקיים בתל אביב לפני מספר שנים, אחת המרצות הבכירות שפתחה את חלקו הראשון של הכנס לא ידעה להתנהל בעקבות תקלה לא צפויה שהשביתה את מערכות המחשוב במקום. היא המתינה למעלה מרבע שעה בשתיקה עד שהגיע טכנאי לתקן את התקלה מבלי לקיים כל אינטראקציה עם קהל המאזינים. “הנס” התחולל לאחר שתוקנה התקלה והיא קיבלה “אישור” לפתוח בהרצאה.
קושי נוסף בו נתקל הפרזנטור הינו עקומת קשב מדולדלת המתאפיינת גם בעייפות החומר כאשר אחת השאלות הנשאלות בחלל (גם אם אינה נאמרת בקול רם) היא: “נו טוב, אז מה בדיוק הוא/היא יכול/ה לחדש לי שאינני כבר יודע?”
כל זאת מעמיד את יכולת הריתוק של פרזנטורים במבחן מתמשך. על מנת להחזיק את עקומת הקשב, על הפרזנטור להיות לא אחת “ז’אנגלר” : תרכובת של קוסם, שחקן, קומיקאי, מספר סיפורים ומה לא על מנת “להחזיק” פרזנטציה.
כדאי לזכור הנחת יסוד: מילה לא מוכרת ולא קונה אם היא לא מוסרת חוויה, חוויות עוברות דרך כל החושים. ככל שנקדים להבין נקודה זו, כך נערך טוב יותר לבניית פרזנטציה אפקטיבית.
הדבר משול לחוויית קניית מוצר- ברוב הפעמים אנו קונים קודם כל באמצעות הרגש, הרציונליזציה של הקנייה והצדקתה המעשית נמצאת במקום השני.