דווקא בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים יש חשיבות עצומה לטיפוח מיומנויות תקשורת בין אישית. רובינו מבלים שעות מול מחשבים סמרטפונים ואחרים ושוכחים שבעבר הפחות טכנולוגי השתמשנו בטבעיות ביכולות תקשור בסיסיות בכל תחומי החיים.
כיום אנחנו משולים לאדם המגיע למכון כושר אחרי שנים של ” ישיבה מול הטלוויזיה” couch- potato, אז מהי בעצם נקודת הפתיחה שלו? ע”פ רוב יציבה רופסת, שרירים רפויים הזקוקים לחיזוק במידי שלא להזכיר סיבולת לב ריאה וכו’ וכו’.
איך כל זה מתקשר לנושא ראיונות עבודה??? קשר רב, כיוון שראיון עבודה מורכב מתקשורת בינאישית ולא תקשורת וירטואלית ( ע”פ רוב ). אנו חוזרים חזרה לבסיס- מראיין ומרואיין היושבים ומביטים זה לזה ב” לובן העיניים ” ומדברים בלי פירוטכניקה! לפעמים זה מצליח ופעמים רבות זה נכשל כישלון חרוץ.
ובהקבלה, בנקודה זאת אני לא יכולה שלא להזכיר את ה”הבדל הדק” הקיים בעולם הדייטים. הרבה פעמים בדייט וירטואלי הכל זורם, יש “כימייה”, חיבור ,”והתקשורת” ממש כיפית …
ומה קורה כשאותם אנשים מגיעים לדייט האמתי ?- אין מילים! לא יודעים מה להגיד ,השיחה נתקעת, לא זורמת….
אז איך ומאיפה מתחילים?
מההבנה שראיון עבודה משול לפרזנטציית מכירה המורכבת מפרזנטור וקהל ( המראיין ), וכמו בהגדרת המושג פרזנטציה שהינה – “הצגת או העמדת אינפורמציה על מנת להשיג מטרה” גם כאן בראיונות עבודה המתראיין ” מוכר” עצמו למראיין. והיה ויעשה זאת בצורה מיטבית, סביר להניח שיתעלה על שאר המועמדים וייהנה מיתרון מקדים.
פרזנטציית המכירה שלנו מחייבת תכנון מקדים, תרגול וסימולציות. מומלץ קודם כל להשיג כמה שיותר מידע רלבנטי על החברה או הארגון אליו אתם פונים. כמו כן בהשגת המידע עליכם להגיע לרזולוציות הגבוהות ביותר כגון: מהן מטרות ויעדי החברה? מהו החזון שלה? מה הייחוד שלה בשוק הישראלי והעולמי? מהו מרחב ההישגים של החברה במרחב הזמן? וכו’.
במקביל על המתראיין להכין עצמו לשאלות רלבנטיות לראיון. כדאי להיעזר לשם כך בקולגות, בני משפחה או חברים עימם ניתן לתרגל שאלות ותשובות. בהכינכם מאגר שאלות שימו דגש על שאלות מתקילות ולאו דווקא על שאלות קלות . זוהי אסטרטגיה ידועה שמיושמת בתחומים שונים. (בצבא למשל טקטיקנים נערכים מראש לתרחישים בעייתיים על מנת להיות מוכנים להתמודד עם כל נקודת תורפה פוטנציאלית).
” הבן את זה העומד מולך” -זה הטיפ הבא. במילים אחרות, על מנת להצליח בראיון עליך להיכנס לנעלי המראיין ולהבין איך הראש שלו פועל. אם תפנים שהמראיין איננו איזה “מפלצת אימתנית” שיש לחשוש ממנה, אלא אדם ככל האחרים שקיבל משימה ועליו להביא תוצאות , מראיין שהדבר האחרון לו הוא זקוק זה שהארגון שבחר בו יאשים אותו ב”רכש פגום” .תרגיש הרבה יותר בטוח ותחשוש פחות. יותר מכך, התובנה הזאת נותנת לך נקודת יתרון ברורה- על מנת להביא את התוצאות הרצויות המראיין “לא יקפוץ מעל הפופיק” אלא יישאר באזור הנוחות שלו : ישאל שאלות “בטוחות” ויצפה לתשובות ידועות מראש. אם תכינו עצמכם לאותן שאלות הרווחתם ” זמן במה” ויש לכם אור ירוק להמשך מוצלח של הריאיון.
אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני . מי מאתנו לא מכיר את המנטרה הזאת? במקרה שלנו זה אמיתי! כניסתך לחדר בו נערך הריאיון היא אמירה! ככל שתכנס בביטחון, בהכרה ביכולותיך וכשאתה ” מכבד” את המעמד בלבוש הולם אתה בונה במו ידיך את הדינמיקה של הריאיון כשבעצם הקלפים המנצחים בכיסך.
החיבור בין ה- “מה ” לבין ה-“איך”. חייבת להיות סינרגיה ( הלימה ) בין שלושת ערוצי השדר- מילה, קול ותנועה .לדוגמה- ברגע ששפת הגוף שלך משדרת חוסר בטחון המילים החזקות ביותר פשוט לא יעברו מסך ולא יתקיים אמון תקשורתי בינך לבין המראיין. לשם כך עלייך לתרגל שימוש בשפת גוף מקרבת– פתוחה וכמו כן הקשבה למה שמתרחש סביבך. קח את הזמן, ענה על השאלות בהרחבה כשצריך וקצר אם נדרש.
בהצלחה!!!!!