שמעון פרס אמר פעם שמי שלא חולם לא מצליח. האומנם? יצאנו לבדוק..
פילדמרשל ברנרד לו מונטגומרי היה גנרל בריטי בזמן במלחמת העולם השנייה. הישגו הגדול היה בהשגת מוטיבציה ומשמעת אצל החיילים הלוחמים. כאשר הגיע מונטגומרי לשטח, הוא ידע כי הפעולה הראשונה שצריך לעשות היא לטעת גאווה ותקווה אצל החיילים שהגיעו ממדינות שונות. שיטות האימון של גנרל מונטגומרי זכו להצלחה רבה, וכל הצבא הבריטי עבר להתאמן על פי שיטה זו ומתאמן בשיטה זו עד היום. המתודולוגיות החדשניות שלו משמשות עד היום לאימונים בצבאות בכל העולם.
אולם, למרות כל זאת, בערב אחד הקרבות המכריעים ביותר – קרב אל-עלמיין – הלך מונטגמורי לישון(!!!) בשעה 21:00 (כמו כל יום, לאחר קריאה של חצי שעה בספר). התקפת בעלות הברית על הנאצים בפיקודו של רומל תוכננה ל- 21:25 באותו לילה, בשעה זו מונטגומרי כבר היה בחלום השביעי (ואני אומר – תנו לי לילה אחד בחודש ללכת לישון בשעה הזו ואהיה מרוצה).
כמה מפתיע, אבל בניגוד להרבה “מנהלים” שאנחנו מכירים מונטגומרי האמין שכמנהל, תפקידו אינו בעשייה, תפקידו כמנהל וכמפקד הוא להכריע ולקבל החלטות. הערך שלו כמנהל נמדד בהתוויית האסטרטגיה ובמימושה. תפקידו לבחור את החלופה הטובה ביותר, ולאפשר לאנשיו לפעול תחתיה בצורה הטובה ביותר.
בספרו “גלגל התנופה” טבע קולינס את המושג “מנהל מסוג חמש”, לא נרחיב כאן בנושא זה, אולם אחד משילובי התכונות הפרודקסליים של מנהל כזה הוא ענווה ביחד עם נחישות. להרבה מנהלים את הענווה הדרושה כדי להודות שיתרונם הוא לא בעשייה. למעשה, על המנהל לבחור האם הוא מתמקד בקבלת החלטות או שהוא עוסק דווקא ביישום ההחלטות, מה שיותיר לו פחות זמן לקבלת החלטות.
אגב, קרב אל-עלמיין הוא הקרב שבזכותו זכה גנרל מונטגומרי להצלחה ולפרסום עצום. ואם חשבתם שמונטגומרי הוא יוצא דופן, אז די שנזכיר כי גם נפוליאון וצ’רצ’יל האמינו בשיטה זו.
אז לכל המנהלים בינינו אאחל – לילה טוב.
כותב המאמר – שאול טרבלסי, משמש כיועץ לפיתוח עסקי וניהול מערכים מסחריים.