מי הוא מנהל טוב ומה הוא הגורם המיוחד שהופך אותו לכזה? האם מנהל ריכוזי, שעושה הכל בעצמו, מבלי להאציל סמכויות, יצליח יותר או פחות ממנהל שמבזר אחריות? האם יש תלות בין מיומניות ניהול מסוימות לדרג בו נמצא המנהל? מה הן מיומנויות הנדרשות למנהל, והאם יש מיומנויות הנדרשות בדרג אחד, ואינן הכרחיות באחר?
על פי מאמרו של רוברט כץ (“Skills of an Effective Administrator”, by R. L. Katz, 1955. Harvard Business Review), הצלחתו של מנהל, תלויה ב-3 תחומי מיומנויות עיקריים, הכוללים את כל הכישורים הנדרשים להצלחה:
- מיומנות רעיונית – לצורך קבלת החלטות ניהוליות, על המנהל להיות מסוגל לאתר בעיות, לזהות את האלטרנטיבות היכולות לפתור את הבעיה (או לספק פתרון חלופי), להעריך את האלטרנטיבות הללו בראיה ארגונית כוללת ולבחור בזו העונה על הצרכים בצורה הטובה ביותר.
- מיומנות טכנית – מתבטאת ביכולת ליישם ידע מקצועי או מומחיות ברמה הטכנית. מיומנויות אלה נרכשות, בד”כ, באמצעות השכלה פורמלית מקצועית, המקנה לעובדים את הידע הנדרש, או נרכשת (בתחומים מסוימים) תוך כדי עבודה.
- מיומנות חברתית – מאחר ומנהלים אינם מבצעים את רוב העבודה בעצמם, אלא באמצעות אנשים אחרים, עליהם להיות בעלי יכולות חברתיות, שתסייענה להם בהאצלת סמכויות, תקשורת עם העובדים והמנהלים האחרים, היכולת ליישב קונפליקטים ויצירת מוטיבציה בקרב העובדים. מיומנות זו יכולה להתקיים כיכולתו הטבעית המולדת של האדם, או להירכש במסגרת תוכנית הכשרת מנהלים.
אנשים רבים הם בעלי מיומנויות טכניות אך חסרי יכולת בינאישית, מנהלים יכולים להיות בעלי כישורים טכניים ויכולות תקשורת מפותחות ועדיין להיכשל בניהול, עקב חוסר יכולת לעבד ולפרש אינפורמציה ולהסיק ממנה את המסקנות הנדרשות.
מה משקלה של כל מיומנות בדרגים השונים?
ככל שהמנהל נמצא בדרג בכיר יותר, כך נדרשות ממנו מיומנויות ניהול טכניות נמוכות יותר. ממצא מעניין נוסף, הקופץ לעין מיד מהאיור, הוא, כי בעוד רמת המיומנות הטכניות והרעיוניות משתנות בין הדרגים השונים, המיומנות החברתית הינה הכרחית למנהל בכל דרג בו הוא נמצא ומשקלה אינה משתנה בדרגים השונים, ולא בכדי.
יכולת להנעה לפעולה של אחרים, תוך כדי מציאת (או יצירת) אפיקי התקשורת הנכונים והמתאימים לקהל שמולך, היא תכונה יקרה מפז, אשר כל מנהיג/מנהל נדרש לה במהלך השנים. לעיתים, ניתן לפגוש אותה במינונים קטנים (למשל, בהעברת מצגת מכירות פשוטה) או במינונים גדולים יותר (למשל, כאשר מדובר בישיבה שעיקרה שינוי מדיניות בארגון, בה מלכתחילה הקהל עלול להיות עוין), אבל העיקרון העובר כחוט השני בין המינונים הוא זהה: יכולתו של האדם למצוא את ה”מפתח” התקשורתי הנכון, אשר יכוון את האדם (או הקהל) לביצוע הפעולה הרצויה ע”י המנהל.
לסיכום:
מנהל טוב הוא מנהל בעל ראיה ארגונית כוללת, אשר מצליח לקרוא את ה”מפה”, לזהות נקודות בהן עלולות להתעורר בעיות, למצוא להן פתרונות רעיוניים ולהניע את העובדים ליישם את הפתרונות הנדרשים.