מהי הגישה הכדאית יותר?
רבות דובר על סוגי מנהלים וגישות התנהגותיות עם עובדים, חוקרים רבים בחנו את הנושא.
וישנם ארגונים רבים שאמצו שיטות מחקר אלו ויישמו אותן בקרב העובדים בעיקר על מנת להתייעל ולהגיע למקסימום תפוקה .
בבוקר יום א’- המנהל הלחוץ קם
גם בצבא וגם בעולם העבודה, כולם כבר יודעים: לא משנה מה קרה בשבוע שעבר ולא משנה כמה גבוהים היו הביצועים, תמיד מגיע אותו יום א’ שמתחיל את כל הרוטציה מחדש. מצד המנהל האחראי עלניהול עובדים מתחיל שבוע בו הוא עומד תחת עינם הבוחנת של קברניטי ארגון וחייב להוכיח ניהול אפקטיבי, כזה אשר מביא מקסימום תפוקות במינימום הוצאות.
בצהריי היום- לחץ או אמפטיה? האם ניתן למצוא את שביל הזהב?
דיברנו על תחילת שבוע העבודה והנה כבר אנחנו מתחבטים בשאלה: מה עדיף, להיות מנהל קשוח המטיל מרות באמצעות פחד והרתעה או מנהל אמפאטי כזה המקשיב לרחשי ליבם של עובדיו ופועל על פי רגשות. מנהלים רבים העוסקים בניהול עובדים בסדרי גודל שונים יעדיפו פעמים רבות את מנהל א’ על מנהל ב’. נשאלת השאלה : אך האם באמת קיים שביל זהב כזה, המסוגל לשלב בין שתי הגישות הנ”ל ומהי הדרך הנכונה והכדאית ביותר?
ולעת ערב- חוזרים הביתה עם העבודה
עובד ממוצע חוזר הביתה בשעה שש בערב ו “לוקח את עבודה הביתה”. פעמים רבות, שלא בפירוש הישיר והפיזי של המשפט. עובדים רבים לוקחים איתם את עבודתם הביתה באופן המחשבתי וכך גם קמים בבוקר שלמחרת, הצורה בה העובד “לוקח” את עבודתו תשפיע ולו רק באופן המזערי ביותר בתור התחלה על האיכות והביצוע השוטף. כך הדבר מצטבר לאט לאט, אצל עובדים אחדים לאורך תקופה ממושכת ואצל עובדים אחרים לתקופה קצרה יותר.
תארו בעיני רוחכם לחץ המופעל על המתכת, נגיד לחץ של חום, כמובן שתלוי באיזו מתכת משתמשים ובטמפרטורת החום, ככל שנגביר את החום וככל שהמתכת בעלת אופי הנכנע ביתר קלות ללחצי חום כך היא תישבר או תימס מהר יותר.
אמיל”י -(אני מה יוצא לי מזה- גם בעסקים)
עצרו לרגע את המרוץ הבלתי פוסק (למרות שזה לא פשוט) וחשבו, מהו האינטרס שלכם כבעלי עסקים ו/או מנהלים, העוסקים בניהול עובדים? האם תרצו תפוקה גבוה לזמנים קצרים או עובדים נאמנים אשר יתנו לכם את התפוקה המציאותית והעקבית לאורך זמן, עובדים אשר ירוצו אתכם למרחקים ארוכים ולא רק לספרינטים מהירים אך קצרים? ההחלטה היא בידכם וללא ספק תהייה בעלת משקל מכריע לכאן או לכאן.