“שנה שלמה הכשרתי אותו! מישהו מציע לו שקל וחצי יותר והוא עובר למקום אחר!!” כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה? שימור עובדים היא המשימה החשובה ביותר בכל ארגון שרוצה לצמוח ולשגשג בעקביות מבלי לקבל “מכות בכנף” ואף חמור מכך – לעיתים קרובות. קרובות מדי.
המשאב האנושי הוא הנכס החשוב ביותר לחברה. ההכשרה של העובד יקרה, זמן ההסתגלות והכניסה לתפקיד משמעותי ביותר, שכן זה זמן שבו העובד איננו פרודוקטיבי באמת למערכת, ומרגע שהוא מגיע לרמת התפקוד הרצויה, חשוב מאוד לוודא שהוא יחזיק בתפקיד כמה שיותר זמן. ככל שהתחלופה רבה יותר בחברה או בארגון, הגוף נפגע משמעותית ברמת התפוקה והניהול התקין.
ישנן מספר סיבות לעזיבת מקום עבודה. קידום בתפקיד, גובה משכורת, תנאי עבודה, תנאים חברתיים- יחס בין עובדים ובין מנהלים לעובדים וכו’. אף שמקובל לחשוב כי רוב האנשים עוזבים לצורך משכורות גבוהות יותר או תנאים טובים יותר, המציאות בשטח מוכיחה ההפך. ישנם אנשים שמחזיקים בתפקידים שנים, למרות שתנאי העסקתם אינם מיטביים. שיקולם העיקרי להמשיך להחזיק במשרה הוא האלמנט החברתי וסביבת העבודה שהם לא רוצים להחליף, היחס האדיב של המנהלים או ההרגשה שהם עושים משהו משמעותי ושהם חיוניים.
גובה המשכורת יכול, במידה מסוימת, להפוך למניע משני בשיקולים, כי במידה ונשמור על קשרים חברתיים בעבודה, יחס חיובי ותחושת סיפוק של העובד, נוכל לראות בהחלט שהתופעה של “לעזוב בשביל שקל וחצי יותר” תפחת משמעותית.
נכון, צריך כסף בשביל לחיות, ולעובדים מגיעה משכורת, אך שאלה חשובה היא האם העובדים מתרכזים בשאלה מה הם מקבלים או על מה הם נותנים? מה מידת המחויבות והנחיצות שמרגישים העובדים? אדם העובד ומונע מתוך ערך שמאמין בו, או מסיפוק שמלווה את עשייתו, לא סביר שיבחר לנטוש את מקום העבודה בעבור נזיד עדשים.
מנהלי מחלקות, בעלים של חברות או מנהלים בכירים, חשוב שילמדו שימור עובדים – כיצד לשמור על העובדים קרובים אליהם, מטאפורית. חשוב שיכירו את יסודות החיבור בין העובד למקום העבודה, וכיצד מחזקים ומתחזקים את אותם יסודות, בצורה שתגרום לעובד להרגיש שייך באמת.